לדוד ולי יש בנינו קוד סודי.
הראשון שקולט, לוחש לשני 'הגענו'.
ואז שנינו מבינים שצריך רגע לעצור,
לקחת נשימה,
ולאצור את הרגע הזה עם כל מה שטמון בו.
לתת רגע הכרה למה שעכשיו.
דיינו.
להיות רגע בהודיה על מה שעכשיו.
רגע להתענג עליו.
הרגע הבא
יביא את רגע ההגענו שלו.

ככה מברכים על הזמן:
"ברוך אתה יי…שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה"
לחיות לקיים ולהגיע רגע לזמן הזה.

כל רגע הוא קפסולת זמן.
הפלסטיק המתעכל הקטן הזה שנמס אחרי שבולעים אותו,
רק שבמקום אבקה מרה, יש בפנים מנת עסיס חיים.
במינון מומלץ של
רגע.